פסק-דין בתיק ע"פ 30267/06

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום בירושלים (כב' הנשיא א' כהן) מיום 23.3.06 ת"פ 5106/05, בו הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בת זוגו על-פי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, איומים (2 עבירות) לפי סעיף 192 לחוק. בגין עבירות אלה גזר בית המשפט השלום על המערער 12 חודשי מאסר בפועל ו-9 חודשי מאסר על תנאי.

הערעור הינו הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

2.         המערער הינו יליד 1960. בת זוגו, המתלוננת, צעירה ממנו ב-27 שנים. על-פי כתב האישום, לאחר שעזבה אותו, תקף המערער את המתלוננת, סטר לה מספר פעמים, היכה בראשה, משך בשערה, לקח מסור ואמר כי יחתוך אותה לחתיכות. המערער החזיק גם סכין ביד ובמהלך מאבק בין השניים נשרטה המתלוננת בידה מן הסכין. במקרה אחר, כשישה חודשים קודם לכן, איים המערער כי יפגע במתלוננת ובחברתה שרה רבקה שלווה באומרו כי יחתוך את פניה של המתלוננת וישרוף את רבקה. למערער יוחסו גם עבירת איומים נוספת וכן עבירה של כליאת שווא, אך בית משפט קמא לא הרשיעו בעבירות אלה.

3.         הכרעת הדין של בית המשפט קמא: בית המשפט השתית את עיקר הכרעת דינו על אמרותיה של המתלוננת. אמרות אלה הוגשו בהסכמה על-פי הוראת סעיף 10א' לפקודת הראיות (עמוד 9 לפרוטוקול), לאחר שהמתלוננת סירבה להעיד בבית המשפט, ביקשה לשחררה מהעדות, אמרה שאיננה מעוניינת בבעיות, אך עם זאת אמרה כי מה שמסרה במשטרה זה נכון (ראה עמוד 8 לפרוטוקול). לעומת זאת, בחקירה נגדית העידה המתלוננת בצורה ברורה יותר כנגד הנאשם, אישרה כי קיבלה ממנו "כאפות", סטירות והוא אף גרם לה לחתך ביד (עמודים 21-22 לפרוטוקול). התמיכה הנדרשת לאמרות המוגשות לפי סעיף     10א' לפקודת הראיות, נמצאה הן בעדותה של הגב' שלווה שקיבלה בזמן אמת הודעות SMS מהמתלוננת על דבר התקיפה (עמ' 24-25 לפרוטוקול) וכן באמרת הנאשם במשטרה.

בית המשפט קמא מצא, כי אמרות המתלוננת במשטרה אמינות וכך גם עדותה של הגב' רבקה שלווה. לעומת זאת, עדותו של המערער " לא הותירה רושם חיובי (בלשון המעטה) וגם מחקירתו במשטרה עולות נקודות תמוהות וכן סתירות לגרסה שמסר בבית המשפט", סתירות ותמיהות אלה פורטו בעמ' 5-4 בהכרעת הדין. לא הייתה מחלוקת כי על ידיה של המתלוננת נמצאו שריטות ובית המשפט קמא שלל את גרסתו של המערער כי שריטות אלה נגרמו על-ידי כלב, בציינו כי המערער אף ניסה לשכנע את המתלוננת לאמץ גרסה זו.

4.         הטענות בערעור: ב"כ המערער ביקשה לזכותו מכל אשמה. לטענתה, מערכת היחסים בין המערער למתלוננת הינה מורכבת, המתלוננת החליטה להתלונן על פגיעה פיסית בעקבות ויכוח רגיל בין בני זוג, הגם שלא היו דברים מעולם. התימוכין לכך היא אמרת המתלוננת במשטרה בהם אין פרטים על הנסיבות בהם נשרטה, וכן בשל הסירוב להעיד בבית המשפט. באשר לאישום הראשון, טענה ב"כ המערער לסתירות רבות בגרסאות הנוגעות לעניין השריטות על ידי המתלוננת וכי הוכח כי השריטות נגרמו על-ידי כלב. עוד טענה, כי לא היו סימנים למכות, וכי אין לתת אמון בעדות רבקה שלווה, שכן אין זה מתקבל על הדעת סיפור החלפת הודעות SMS בה בשעה שהמערער היה בחברת המתלוננת ותוך כדי הליכה. טענה נוספת הייתה כי רבקה שלווה הייתה מעורבת בכל הסכסוכים של המתלוננת עם המערער ולכן היה צריך להתייחס לעדותה בספקנות כעדות חד צדדית של מעוניינת בדבר. באשר לאירוע השני, אירוע האיומים, נטען כי בית משפט קמא לא הזכיר בהכרעת הדין ראיה כלשהי לגבי אישום זה ולא נימק כיצד הגיע למסקנה כי המערער אשם בביצוע עבירה זו ודי בכך כדי לזכותו.

5.         דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. הכרעת הדין מבוססת היטב על ממצאים עובדתיים וממצאי אמינות. המתלוננת אומנם לא רצתה להעיד בבית המשפט וברור שאינה רוצה ברעתו של המערער, ולמרות זאת, הן במשטרה והן בחקירה נגדית בבית המשפט הפלילה את המערער ולגרסתה נמצאו תימוכין מספיקים. לא זו אף זו, גרסת המערער נמצא כבלתי אמינה וכך גם עדות עד הגנה מטעמו, שתוארה כעדות תמהונית. בטענות שהועלו על-ידי ב"כ המערער אין ממש. הסתירות שמצאה הסנגורית בין העדויות אינן יורדות לשורש הדברים. להיפך, לכל היותר מדובר באי התאמות לא משמעותיות המעידות על תמימותה של המתלוננת ועל אמינות העדה רבקה שלווה. בית משפט לערעורים אינו מתערב בדרך כלל בממצאים עובדתיים וקביעת מהימנות של הערכאה המבררת, ולא מצאנו מקום לעשות כן גם במקרה זה. אין גם ממש בטענות באשר לאישום השני בדבר האיומים. ההרשעה התבססה על אמרה של המתלוננת מיום האירוע (24.3.05) ועל עדות תומכת של רבקה שלווה. לפיכך גם כאן הכרעת הדין מבוססת מספיק.

6.         ערעור על גזר הדין: המערער טען כי בית המשפט קמא החמיר עימו על-מנת להפריד ולנתק בין בני הזוג, במה שתואר על-ידי בית המשפט קמא, כקשר "בלתי אפשרי". עוד נטען כי בית המשפט נתן משקל יתר לעברו הפלילי של המערער, אף שזה עבר ישן והרשעתו האחרונה הינה משנת 1994, ועוד הוסיף כי בית המשפט קמא לא ציין ולו נסיבה אחת לקולא בעניינו של המערער.

בית המשפט קמא נתן משקל ממש לעברו הפלילי של המערער, אף שהרשעתו האחרונה הייתה בשנת 1994, ובעיקר נתן משקל לנסיבות האירוע התקיפה שהיה במוסך לשטיפת מכוניות באישון לילה, בו היכה את המתלוננת, החזיק מסור ואיים שיחתוך אותה לחתיכות, כאילו שמדובר בחפץ.

אכן, העונש שנגזר על הנאשם איננו עונש קל, אך לא מצאנו מקום להתערב בו. מדובר בעבירות חמורות כלפי בת זוג, המערער מצטייר כאדם אלים ומסוכן ובעבירות כאלה כלפי בנות זוג יש לתת משקל יתר ליסוד ההרתעה.

7.         לאור האמור, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי מאסרו ביום 10.12.06 בשעה 8:30 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר, בהסכמתם.

ניתן היום, ה' בכסלו התשס"ז (26 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

_______________                 _______________                          _______________

      ע' חבש, ס. נשיא                         י' צבן, שופט                              י' נועם, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: